משום מה לא הייתי רגועה במהלך ההיריון, משהו פשוט לא עזב אותי, מן תחושה רעה שכזו.
ו…בשבוע 18 גיליתי שנדבקתי בCMV.
נכון לידע שהיה אז, נאלצנו להמתין עד לדיקור מי שפיר בשבוע 24, בו גיליתי שהדבקתי את הבן. התגובה האוטומטית של הגניקולוג המטפל שלי הייתה, שבמצב של הדבקה עושים הפסקת הריון.
לאור העובדה שמדובר בתאומים, וכדי לא לסכן את הבת, היינו אמורים להמתין עד שבוע 32 כדי להפסיק את הבן ולדקר את הבת שוב מחשש שהבן הדביק אותה ברחם.
במשך זמן ההמתנה הנוראי הזה ובעזרת הרבה מזל ואנשים טובים ופרופ' יעקב אמיר ופרופ' יחיאל שלזינגר בראשם, גילינו שקיימת אפשרות להמשיך את ההיריון, תוך מעקב צמוד של סקירות ובדיקות MRI. אמנם אף אחד לא היה מוכן להבטיח לנו 100%, אבל רוב רוב הסיכויים היו, שאם הם יוצאים תקינים אין פגיעה נוירולוגית קשה.
וכך, משבוע 27 לערך ואילך, כל שבועיים ביצענו סקירות מכוונות CMV, אצל פרופ' גוסטבו מלינגר המדהים ופרופ' שלמה ליפיץ לסירוגין, ושתי בדיקות MRI. הכל סימן לנו שהבן בסדר. הוא היה הגדול מבין השניים, עם ראש גדול והכול צעק לנו הילדים בסדר.
באמצע ההריון, צירים ואשפוז באיכילוב, ואני אומרת לכולם- אתם תראו, את ההריון הנוראי הזה אני אסחוב עד השנייה הראשונה שיהיה מותר לי ללדת. ובמהלך כל הזמן הזה, אישי היקר והאהוב, אביחי מחזק ומחזק ללא הרף והמשפחה תומכת, אבל ההריון הזה בלתי נסבל.
לאור העובדה שהבן היה ראש והבת עכוז, קבעתי תור לקיסרי לשבוע 37. כ"כ רציתי שההריון הזה יגמר כבר.
שבוע לפני כן, סקירה אחרונה אצל פרופ' ליפיץ שהיתה תקינה ורק יום לאחר מכן מבצעים הזמנת לידה בלב חרד.
יומיים לאחר מכן צירים סדירים, מגיעים לבלינסון, ושם מתגלה שהגברת התהפכה לה – פתיחה של 3.5 ס"מ. מספיקים אפידורל, תוך 3 שעות הבן יוצא ואני בצרחות: "תגידו לי שהוא בסדר, בבקשה תגידו לי שהוא בסדר…" אבל אף אחד לא יכול להגיד את זה בשלב הזה – נכון?
אחרי שתי דקות, אביחי מזכיר לי להמשיך לדחוף, הבת עדיין בפנים. 5 דקות לאחר אחיה, מגיחה הנסיכה הקטנה שהצילה את אח שלה, אם לא היא, סביר להניח שלא היינו מגיעים למומחים שהצילו לנו את הילד.
וכך, ילדתי בדיוק כמו שאמרתי לכולם – שבוע 36+2 הבן 2.512 והבת 1.960.
אחרי הלידה בדיקות, פחד אימה. מוצאים בעיית שמיעה באוזן ימין ומתאשפזים בפגייה לשם קבלת טיפול. לאחר 5 ימים בדיקת שמיעה חוזרת, הכול תקין! יניב וליבי בני שנתיים ושבעה חודשים היום, ילדים מקסימים ומאושרים – הלוואי והם ושני אחיהם יהיו בריאים ומאושרים תמיד.
למרות הזמן שחלף, עדיין קשה להיזכר, יש רגשות שכנראה נצרבו לנצח.
שלושה חודשים לאחר לידת התאומים, אביחי ואני העלנו פוסט בפורום באתר "תפוז" עם שמות כל המומחים שליוו אותנו בהריון שלנו בתקווה שמי שנדבקה בוירוס תוכל להעזר באותם מומחים שברשותם המידע העדכני ביותר על הוירוס. כך פגשתי את אן שתספר לכם את סיפורה בפוסט הבא.
