הסיכון העיקרי לעובר נובע מהדבקה ראשונית, שמשמעותה היא, הידבקות אישה שמעולם לא חלתה בנגיף ה-CMV לפני ההדבקה הנוכחית.
הדבקה שאינה ראשונית, מתרחשת באחת משתי הדרכים הבאות:

1. התעוררות הנגיף – גם לאחר ההדבקה בנגיף ה-CMV וההחלמה, הנגיף נשאר רדום בגוף ויכול להתפרץ שוב בהמשך החיים.
2. הדבקה חוזרת – בזן אחר של הנגיף.

הסיכוי להדבקת העובר במקרה של הדבקה שאינה ראשונית הוא כאחוז אחד בלבד, אך הדבקה חוזרת כזו עלולה גם היא לגרום לנזקים. אין דרך כיום לאבחן אותה בבדיקות מעבדה, והדרך היחידה להקטין את הסיכון היא על ידי נקיטת אמצעי המניעה שפורטו לעיל.

ההמלצה היא לא לבצע מעקב בדיקות דם אחרי נשים בהריון שכבר נדבקו בעבר, כיוון שבמרבית המקרים לא ניתן לגלות הדבקה כזו בבדיקות הדם, וכדי להימנע מבדיקות שאינן נחוצות ולחסוך לחץ מיותר.

בתינוק שנולד לאחר שכל תוצאות הבדיקות שערכה האם במהלך ההיריון היו תקינות (סקירות מכוונות ל-CMV ו-MRI מוח עובר) לא צפויות להתפתח פגיעות בהמשך חייו, למעט סיכון לבעיות שמיעה (בשכיחות של כ-5%-7%) [6,12] .

לאור זאת, ילדים שנדבקו ב-CMV בהדבקה תוך-רחמית ימשיכו במעקב של זיהומולוג ילדים ומעקב שמיעה בשנים הראשונות לחייהם. חשוב לציין, כי גם במקרים של ירידה מאוחרת בשמיעה, קיים טיפול אנטי ויראלי שנמצא כיעיל במניעת המשך ההידרדרות ובמקרים מסוימים יכול גם לשפר את השמיעה שנפגעה בשל הנגיף  [7]. תוכלו לקרוא בהרחבה על הטיפול בהמשך.