היי לכולן,
באוקטובר האחרון נקלטנו להריון עם בתי השנייה. כיאה לחרדתית כמוני, את כל הבדיקות ביצענו במיידי ובשבוע 8 בערך התקבלו תוצאות הCMV החיוביות.
עד כה הייתי שלילית ל CMV, ולכן חששתי מהבדיקה. כשהתוצאות הגיעו, מאד מהר הבנתי במה מדובר. אני זוכרת שקראתי את התוצאות באתר של מכבי בעודי נוהגת (אל תגלו למשטרת התנועה), ובאותה השניה התקשרתי למכבי לתאם תור לע-כ-ש-י-ו לרופאת נשים שהיה לה תור פנוי לעוד 20 דקות, ביצעתי פניית פרסה במחלף אלוף שדה והתחלתי לבכות… כשהגעתי אליה היא אישרה את מה שחששתי ממנו מכל, ואז אמרה: "בואי נקדם את תהליך ההפלה כמה שיותר מהר..". אני, שלא הסכמתי לוותר ככ בקלות, החלטתי להרים כל אבן עד שאבין במה מדובר ומה נפל עלינו כרגע, לפני שאני גודעת חיים.
וככה משבוע 8 ועד בדיקת מי השפיר בשבוע 22, הפכתי להיות בן אדם עצוב ומודאג. הייתי בוכה בוקר, צהריים וערב, בעיקר בזמן מקלחת כשאני לבד. חקרתי ובדקתי וקראתי פה בקבוצה ובאינטרנט כל מה שאפשר לדעת על הוירוס המקולל. הלכתי לשני זיהומולוגים – פרופסור אמיר ודר' גליה רהב (כן כן הזיהומולוגית של הקורונה שהדליקה משואה), ושניהם אמרו שאמנם ההדבקה התרחשה לפני זמן רב, אך עדיין קיים סיכוי להדבקה של העובר. עם זאת, אף אחד מהם לא ייעץ לבצע הליך להפסקת ההריון ולכן אני, בעלי וכל המשפחה שתמכה בנו – נותרנו במצב של חוסר וודאות עם זיק של תקווה, מכינים את עצמנו לנורא מכל. לא עבר יום שלא חשבנו על המצב ושאלנו את עצמנו האם אנחנו פועלים נכון – אולי כדאי להפיל וזהו, להתחיל הכל מהתחלה? אם העובר ידבק – האם נפיל? (התשובה שהחלטנו עליה היתה שכן), גם אם הסיכון המהותי הינו לקות שמיעה? למה להסתכן ולהכניס ילד חולה למשפחה בריאה? ומצד שני, איזה דבר לא טבעי ולא הגיוני זה להפסיק הריון לילד שלי, בשר מבשרי, שבועט וחי ו(כמעט) נושם אצלי בבטן? מי תעשה דבר כזה? איזה מן אמא אני? בחרנו שלא לדעת את מין העובר כדי לא "להיקשר".
גם הזוגיות שלנו עברה טלטלה. הפכתי להיות פקעת עצבים, באמת בלתי נסבלת, בעלי ניסה להכיל כמה שיכול, והוא היה מדהים ותמך בכל החלטה שלי לאורך התקופה המזעזעת הזאת, אבל גם הוא חווה תסכול מאד קשה מהמציאות אליה נקלענו. שבועות על גבי שבועות של המתנה . לא מספרים על ההריון או שכן מספרים על ההריון רק למשפחה ולחברים אבל מסתירים את הבטן, מה אומרים לבכורה שלנו שכבר מבינה ורואה ויודעת? זה בסדר לדבר על ההריון בארוחת שישי עם המשפחה או שזה שם אותם ואותנו במקום לא נוח? אפשר לשמוח בכלל כשיכול להיות שההריון תכף יגמר כלא היה? אלו שאלות שמעסיקות את כולכן אני בטוחה…
ואז הגיע היום המיוחל, ה 10 למרץ 2020. הגענו לאסותא רמת החייל וביצענו את הבדיקה אצל דר' ליפיץ המקסים. איך שנכנסתי לקליניקה שלו המזכירה קראה לו ואמרה: "הבחורה עם ה CMV כאן!!! יאללה השליח מחכה".. מהרגעים האלה שלא אשכח לעולם.. לאחר הבדיקה ועוד באותו היום כבר התקשרתי למכון ברחובות לוודא שהבדיקה התקבלה, ביום שלמחרת התקשרתי 4 פעמים כדי לשאול אם יש תוצאות והובטח לי שהן יגיעו מחר. ואכן לאחר יומיים הגיעו התוצאות לאתר של מכבי והן שליליות. אין הדבקה עוברית.
לקחתי נשימה עמוקה ורק אז הבנתי כמה בכלל לא נשמתי בכל התקופה מאז הגילוי, ועד לעכשיו. קצת קיטצ' אבל כן, מרגיש לי נכון לתאר את זה ככה.
וזהו. תוך כמה ימים החוויה הזאת שהיתה מוקד חיינו בחודשים האחרונים נעלמה כלא היתה. זכרון בכלל לא מתוק ששייך לעבר.
ב15 ליולי נולדה מילה המתוקה, אחות לאילן, והבת השניה שלי ושל אדם. רק לחשוב שהיא היתה יכולה שלא להיות כאן איתנו ושהלידה שלי היתה יכולה להסתיים לגמרי אחרת.. מזל שהיינו נאמנים לעצמנו והחלטנו את מה שהכי נכון עבורנו.
אז ממני אליכן יקרות, וממקום מאד צנוע ועניו חולקת איתכן 3 מסקנות מהתהליך-
תמיכה- אני בטוחה שכרגע אתן בתקופה הכי מורכבת שיש, אבל זה עובר. לכאן או לכאן – זה עובר. עד אז, תנסו להיעזר בכל מי שאפשר, כל מי שיכול להכיל את הקושי והתסכול, את הרגעים השמחים ואת אלה שקצת פחות. סביבה תומכת זה מאד מאד חשוב.
אופטימיות זהירה – אני לא הבן אדם הכי אופטימי שיש, אבל מי שכן – אני מקנאה ומעריצה אתכן. ומי שלא, תנסו למצוא את המקומות החיוביים בכל התהליך הזה. מודה שאני לא הצלחתי להרים את הראש אבל בטוחה שמי שתצליח, תרוויח.
קבלת החלטות- הכי חשוב- אני קוראת כאן וגם מגיבה, לנשים שכרגע נמצאות בצומת וצריכות לקבל החלטה. לדעתי, מה שנכון לאחת – לא נכון לאחרת. אז תנסו להקשיב לאני הפנימי שלכן, להתייעץ עם המשפחה ועם בן או בת הזוג כדי להתקדם בכיוון שהכי נכון עבורכן. לדעתי, כל החלטה שתקבלו היא נכונה. גם אם זה אומר לסיים הריון בשלב כזה או אחר. זה שלכן, אפס שיפוטיות וביקורתיות.
דבר אחרון, תודה, תודה תודה לקבוצה המהממת הזאת, שעזרה לי להעביר את הימים הקשים, סיפקה כתף תומכת, ייעוץ והכוונה, תמיד באדיבות ובהכלה מהמקום הכי אמיתי שיש. אין עליכן!