היריון ה-CMV של רותי

שישי בצהריים. עברו בדיוק 24 שעות מאז שקיבלתי תשובה חיובית מהבדיקות דם. אני בהריון!! סיפרתי לבעלי. הוא קפץ מהתרגשות. סיפרתי לליאם. הוא לא הבין... אבל מה יכולתי לצפות לו מתינוק בן שנה ו3? :-) שמחה בבית.

אוכלים צהריים. שמים את ליאם לישון.
אומרת לבעלי שאני הולכת לשים ראש…

ואז טלפון מהרופא נשים שלי.
"לפי הבדיקות דם, יש לך cmv. אבל זה בסדר, את עוד לא בהריון"
"אז זהו. שאני כן"
"………"
"מה זה אומר? Cmv? מה זה?"

והנה השיחה שהפילה אותי לרצפה.
הוא הסביר לי מה זה. מה הסיכונים. הציע להיפגש עם זיהומולוג.
הוא אמר לי שעוד 3 שבועות אני צריכה לעשות עוד בדיקות דם כדי לוודא אם זאת הדבקה ראשונית או לא.
הוא דיבר בכלכך הרבה מושגים ומונחים שלא הבנתי כלום.

קרסתי במשך שעתיים בערך. לא הפסקתי לבכות.
איך החיים שלי התהפכו בשניה? איך הדבר הכי משמח בעולם הפך להיות הכי מפחיד?

3 שבועות עברו, בהם קראתי כל פיסת מידע שאפשר למצוא באינטרנט על cmv והפחד שלי רק משתק אותי עוד ועוד.

עשיתי את הבדיקות דם בבוקר ויום למחרת נפגשנו עם פרופסור אמיר.
הוא הכריע – הדבקה ראשונית סביב ההתעברות.
התחיל לדבר איתי באחוזים ואני לא מבינה כלום.

שבוע 8 – רופא נשים, בדיקת דופק. ואיפשהו אני מקווה שלא ימצא, כדי שיחסוך לי התלבטויות…

יש דופק ואני מאוהבת. בכלום הזה שגדל לי בבטן, בחלקיק הפיצפון הזה שצומח.
אני יודעת שאני אעשה הכל בשבילו.

סקירה מוקדמת תקינה.
סקירה מאוחרת תקינה.
קובעת מי שפיר בתל השומר (כי בילינסון לא היו תורים).
מגיעה אליהם לשיחה ראשונה ב14 לינואר. 
חופרים לי.
קובעים תור למי שפיר ל 20 לפברואר.

מתארגנת לישון אצל אמא שלי, כי צריך לנוח, ואסור להרים דברים כבדים וליאם שוקל מעל 11 ק"ג…
20 לפברואר זה יום רביעי.
עובר חלק יחסית, משקשקת מפחד אבל רגועה.
פרופסור ינון מדהים, מרגיע, מדבר על דברים אחרים, מסביר הכל.
נגמר.

21 לפברואר – שיחה מתל השומר.
בדיקה של ה cmv חזרה – חיובית.
אם עד אותו רגע חשבתי שאני לא אהיה אחת מאלה, אם עד אז הייתה בי תקווה ואמונה שנקבל תשובה שלילית וזה יהיה מאחורינו… התמוטטתי.

לא ידעתי כבר מה לעשות.
אני מאוהבת בגור הקטן שלי, אני מרגישה אותו בועט, אני מדמיינת את התגובה של ליאם כשהוא יחזיק את אח שלו…

והמשכנו.
סקירה אחרי סקירה, כל התשובות אותו דבר.
סקירות תקינות, צריך לחכות ל mri.
אז חיכינו.
ועשינו.
וגם שם יצא תקין.
כולם אמרו שרק השמיעה, זה אי אפשר לבדוק, אבל ידעתי שהוא שומע, כי הוא היה בועט כשהוא שמע את אח שלו צועק בבית…

ב05.07.19, בשעה 09:05, נולד אופק, הילד המדהים שלי, הבוטן הקטן, החלקיק הפיצי הזה שנולד למרות הפחדים, החששות, ההיסטריה.

הוא בן שבועיים, והוא בסדר גמור.
אני מתפללת שזה ישאר ככה.

אני מודה לקבוצה הזאת בכלכך הרבה רמות, כי בלעדיכן, לא הייתי מגיעה לאמיר, לא הייתי מגיעה לינון, לא הייתי מתקדמת בכלל.
לא הייתי מחזיקה את אופק שלי ❤️

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואטסאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל
שיתוף ב print
הדפסה

השאירי תגובה:

דילוג לתוכן