בשבוע 11, גיליתי על הcmv. זה היריון שני, והתמהמתי לבצע את הבדיקות דם של תחילת ההריון. כך שרק בשבוע 11 גיליתי על ההדבקה הטריה. באותו יום, שחזרו התוצאות, ואני רק מתחילה לעכל את המשמעות שלהן, הרופא נשים שהפנה אותי לבדיקות , התקשר אלי ואמר ״רוב הסיכויים שהתינוק פגום, וכדאי לכם לשקול הפלה״( ציטוט מדויק).
יומיים אחרי כבר ישבתי אצל פרופ׳ אמיר שהסביר לי הכל . הרגיע, ושלח אותי עם מרשם לולטרקס.
ההנחה הייתה שנדבקתי סביב ההתעברות, וכמעט עברו 8 שבועות מאז, כך שהייתי די גבולית מבחינת יעילות הטיפול.
בדיעבד, אלו היו השבועות הכי נסבלים בהריון הזה. נטלתי את הולטרקס ויותר מזה לא היה מה לעשות. יש את המחשבות של מה אם.. וזהו.
בשבוע 22, עשיתי מי שפיר. כשהתקשרו לקבוע לי תור לפרופ פרדו, הבנתי שהתוצאות חיוביות.
ברגע שהתוצאות חזרו חיוביות, הבנו שצריך לחשב מסלול מחדש. אנחנו רוצים לשמור את ההריון? הסטטיסטיקה לטובתנו אבל מה אם..? המון המון מחשבות. וככל שההריון מתקדם כך גם הקושי לקבל החלטה.
בשבוע 24, היינו בסקירה מאוחרת ומכוונת אצל פרופ מלינגר שיצאה תקינה.
בשבוע 28, עוד סקירה מכוונת תקינה. מתחילים לחוש אופטימיות.
שבוע 32, מוצאים lsv.. לא נורא, זה ממצא די חסר חשיבות. כמה ימים אחר כך , אני עושה mri ושם כבר נצפו ציסטות. ואז טלפון מאיכילוב שמבקשים ממני להגיע לסקירה דחופה.
למחרת כבר היינו באיכילוב. עומדים מולנו 4 רופאים מומחים ומסבירים לנו שיש סיכוי לפגיעה מוחית ושילוב הממצאים מעלה את הסבירות לפגיעה. נוכל לגשת לועדה ויאשרו לנו הפסקת הריון.
מיותר לציין איך הרגשנו.. מיד התקשרתי לפרופ אמיר שסבר אחרת לגמרי. עדיין, נותרנו קרועים. החלטנו ללכת להתייעצות נוספת וקבענו סקירה בוולפסון אצל פרופ׳ גינדס ופרופ טלי שגיא.
הן צידדו בפרופ אמיר, והמליצו לנו להמשיך את ההריון. במקביל, התחלתי להיות מטופלת אצל דר גנאור , רופאה להריון בסיכון. הן המליצו לי להתחיל לקחת שוב את הולטרקס.
בשבוע 36, עשיתי סקירה אחרונה אצל ד״ר בירנבוים המקסים. לא התגלו ממצאים נוספים וזו הייתה הסקירה האחרונה.
אישית, הכנתי את עצמי לאפשרות של ליקוי בשמיעה. בניהול סיכונים שערכנו, החלטנו שלקות בשמיעה זה משהו שאנחנו יכולים להתמודד איתו.
בשבוע 39 +5, ילדתי תינוקת מתוקה. עשינו אולטראסאונד מוח, ברה , בדיקת עיניים , וכל הבדיקות תקינות. באולטראסאונד מוח( שעשינו פעמיים, בוולפסון ובשניידר) הציסטות נעלמו לגמרי. אנחנו מטופלים אצל פרופ׳ בילבסקי וכרגע מיקה שלנו מוגדרת אסימפטומטית ולא זקוקה לטיפול התרופתי.
יצא לי ארוך ואם אני צריכה לתמצת אז רק אומר
שפרופ׳ אמיר הוא אחד יחיד ומיוחד. הוא צדק לכל אורך הדרך לגבינו! נתן לי תקווה גם ברגעים הכי קשים.
זה היה הריון נורא. מבחינה גופנית, הרגשתי טוב אבל נפשית זה היה סיוט. כשגיליתי שאני חיובית , לא הבנתי עד הסוף את המשמעות של הריון כזה. ככל שההריון התקדם והרגשתי אותה זזה , הקושי הלך וגדל.
פגשתי רופאים מקסימים במהלך ההריון, אבל אני לא שוכחת איך הראשון בישר לי בקור רוח שכנראה התינוקת שלי פגומה. יש לא מעט רופאים שלא מבינים בcmv. תתעקשו להגיע לאלו שמתמחים ומכירים את הוירוס.
וכמובן תודה לורד וענבל שתומכות ומייעצות על חשבון הזמן הפנוי שלהן. אתן עושות עבודת קודש